דף ללימוד משותף- למה חוגגים בסוכות?

חג הסוכות הוא חג חביב וחשוב מאוד, עם מצוות רבות, שמחה גדולה והרבה משמעות "רוחנית". על פי התורה זהו גם חג שבו יש ציווי מפורש ל"שמוח", מלבד כל שאר המצוות שצריך לשמור ביום זה.

התורה מביאה מספר טעמים לחג הסוכות ולתקופה שבה חוגגים אותו, כאשר לכל טעם יש משמעות רוחנית ומסר חשוב. נראה מספר פסוקים העוסקים ב"סיבה" לחג הסוכות.

נראה מספר פסוקים המתארים את חג הסוכות:
ספר ויקרא, פרק כג פסוק לט-

ספר שמות, פרק כג, פסוק טז- "וחג האסיף בצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה".

וגם בספר דברים, פרק טז, פסוק יג- "חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך את מעשיך מן השדה".

שאלה- על פי פסוקים אלו, מדוע אנו מצווים לחוג את חג הסוכות? לאיזה אירוע חקלאי קשור החג? איזה צד של חג הסוכות מדגישה התורה?

הרמב"ן מפרש את הפסוק בספר ויקרא שהבאנו- "ר"ל בעבור שהוא עת אספכם את תבואת הארץ תחוגו וכו' לפניו לתת הודאה לשמו על מעשיכם...".

לפי פירושו של הרמב"ן, מדוע בעצם חוגגים את חג הסוכות דווקא בזמן האסיף? מהי ה"מטרה" של החג לפי פירוש זה ומדוע הוא נחוג דווקא בתקופה זו?

טעם נוסף לחג הסוכות
בהמשך הפסוקים בפרק כג בספר ויקרא מביאה התורה טעם נוסף- "בסוכות תשבו... למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים".

על פי פסוק זה, מהו הטעם שאנו מצווים לחגוג את חג הסוכות? מה אנו צריכים ללמוד ממצווה זו?

במסכת סוכה (דף יא) חולקים חכמים בפירוש פסוק זה- "ר' אליעזר אומר ענני כבוד היו ור' עקיבא אומר סכות ממש עשו להם".

דיון- נסו להסביר את הסוכות שעליהם מדובר בפסוק על פי כל אחד מהפירושים. על פי דברי רבי אליעזר מדוע צריך לשבת בסוכה בחג הסוכות? ועל פי דברי רבי עקיבא?

כעת ננסה לסכם- מהם שני הטעמים שמביאה התורה לחג הסוכות? מדוע יש לחגוג את החג על פי כל אחד מטעמים אלו?

האם לדעתכם שני הטעמים שהבאנו חולקים אחד על השני? נסו לחשוב האם יש אפשרות להסביר את הפסוקים כך שטעמים ישלימו אחד את השני (רמז- שימו לב איזה מהטעמים מביא הסבר לתקופה, לזמן שבו חוגגים את חג הסוכות ואיזה מביא הסבר שקשור לעצם המצווה של הישיבה בסוכה).

האם אתם מכירים פירוש שקושר את הישיבה בסוכה עצמה ל"אסיף"? מדוע אנחנו יוצאים לסוכה דווקא בחג האסיף, שבו יש לנו הרבה אוכל בגרנות?

סיכום:
התורה מביאה שני טעמים בולטים לחג הסוכות- הראשון קשור לתקופה, לחג האסיף והשני קשור לסוכות שבהן ישבו בני ישראל ביציאה ממצרים. הרמב"ן הסביר שמטרת החג בזמן האסיף היא להודות לקב"ה על האוכל שהוא נתן לנו. לגבי הטעם השני, חלקו חכמים מהם ה"סוכות" שאותם צריך לזכור, האם מדובר על סוכות של ממש או על ענני כבוד.

נראה ששני הטעמים משלימים זה את זה, הטעם של חג האסיף מסביר את התקופה, שהיא תקופת האסיף ואילו טעם הסוכות מסביר את המצווה המרכזית של החג- הישיבה בסוכה. יש דרשנים רבים שדרשו שהיציאה לסוכה דווקא כאשר הגרנות מלאים תבואה באה לסמל את הביטחון בקב"ה, דווקא כשיש אוכל אנחנו יוצאים מהבית.